ליווי-טרנסווסטיטים דופק בוגר פרופסור אשתו

המכון

בחינה מחודשת. כמה סטודנטים בשנה 2 מצפים בעצבנות לתוצאות של ועדת הבחינות. במשרד, פרופסור מבוגר אלברט נאומוביץ ‘ מתווכח עם עוזרתו ועמיתו אינסה אדוארדובנה.

אני בהחלט מבין שאתה אישה בוגרת ושאפתנית, מורה ברמה הגבוהה ביותר, אבל אתה לא יכול! אינסה אדוארדובנה, הרשה לי, יונה! – התאמת המשקפיים על אפו, התרעם על קשיש מוצק בחליפה אפורה. – על מה נכנע לך הסטודנט הבלתי נסבל הזה, שהיה צריך לגרש אותו עוד בשנה הראשונה! הוא לגמרי לא יודע ולא מבין את הנושא! מדוע אתה עומד כל כך בקנאות בשבילו ו “מושך” בכנות את חוסר הידע והבורות הזה?!

אלברט נאומוביץ’, עם כל הכבוד לך, אני מרשה לעצמי להישאר עם דעתי! כן, אולי יגור לא מבין את הנושא היטב ואת הביצועים האקדמיים שלו משאיר הרבה כדי להיות הרצוי, אבל! הצעיר הזה משתדל מאוד ו … – עמית לעבודה לא התעלף.

הוא לא מנסה כלום! – הליווי-טרנסווסטיטים הרגו אותה, ידיים שלובות על החזה שלה, ושכבו על גב הכיסא. אם נאמר את האמת, הוא לא לומד בכלל. וזו השנה השנייה ברציפות שהוא טס למול-דייט! ואתה שוב מרחם עליו ומגן עליו, אם כי לטוב יש לגרש אותו! פשוט חובה!
אלברט נאומוביץ’, צריך לתת לילד הזדמנות, המשיכה אינסה להתעקש.

אנחנו צריכים לתת הזדמנות! צריך לתת הזדמנות! – חזר הפרופסור לא מרוצה. – אני שומע את זה כל פעם! לא נמאס לכם לתת הזדמנות?! תהיה כנה, אינסה אדוארדובנה, האם הוא אחיך, בנך, בעלך אחרי הכל?! למה אתה כל כך שמח בשבילו ולמה אתה כל כך אופה עליו?
ברגע זה, האישה הניחה את עיניה על הרצפה ופניה היו מעט סמוקים. העובדה שהיא ניהלה מערכת יחסים עם סטודנט, אף אחד לא היה צריך לנחש, הרבה פחות לדעת. היא הייתה במעמד של גברת נשואה ורכילות נוספת שיכולה להטיל צל על כבודה וכבודה לא הייתה נחוצה לה כלל.

ובכן, נערות ליווי טרנסווסטיט, הוא אפילו לא קרוב משפחה שלי! אני פשוט רואה בנער הזה פוטנציאל גדול, ” הצדיק עמית לעבודה בניסיון להביא לפחות טיעונים להגנתו של סטודנט רשלני.

אני לא מבין אותך, אינסה אדוארדובנה! פשוט לא מבין! – פרוש את ידיו לצדדים, נשם הפרופסור.
הוא קם מכיסאו, הביט בשעון היד ונזכר בפרשיות הקרובות.

ובכן, יש צורך בוויכוחים גדולים יותר מאשר רק האהדה האישית שלך! – קולקו סימן אלברט נאומוביץ’, והעמיד את עמיתו בפני עובדה, יצא מהקהל למסדרון.
הוא הוקף מיד על ידי קהל קטן של סטודנטים מבולבלים, שכל אחד מהם שאל על תוצאות הבדיקה מחדש.
בסדר, יקירים! כל השאלות לאינסה אדוארדובנה! אין לי זמן! אני כבר מאחר! “קרא הפרופסור, חורר את דרכו דרך המצור.
היה לו מקום למהר. אשתו האהובה מלאו היום 45. ארוחת ערב ביתית צנועה בחברה קטנה של חברים ומכרים, שם כולם כמעט התאספו ומחכים רק לו.
לפתע, צעיר גבוה וחזק חסם את דרכו. זה היה יגור. אותו בחור שאינססה אדוארדובנה התערבה בו כל כך נואשות.
סלח לי, אלברט נאומוביץ’, אפשר לדעת? מה איתי? באסוביטו שאל את הנער, והוריד את מבטו אל הפרופסור.

ועל חשבונך, בחור צעיר, עדיין לא החלטתי כלום! אנחנו צריכים לחשוב על זה! השאלה נותרה פתוחה לעת עתה! – הפרופסור נאנח בעצב, משך בכתפיו. – אתה על סף גירוש מהמכון!

אחרי המילים האלה, הליווי-טרנסווסטיטים הקיפו את הבחור, מיהרו לצאת מהבניין.

לאחר שעזב את בניין הלימודים, הוא פנה לכיוון סמטת הסטודנטים, שהובילה לתחנת האוטובוס.
“צריך לקנות גם מתנה ופרחים בדרך הביתה!”הסתובב בראשו של אלברט נאומוביץ’.
רק כשהגיע אל היציאה מהשטח העצום של האוניברסיטה, הוא נזכר פתאום שהוא לקח איתו בטעות את הכרטיס הלא מלא.
“צריך לחזור בדחיפות! המורה הזקן התבלבל, והסתובב בכיוון ההפוך, וזרז את הצעד. – אני רק אחתום על זה. אני אתן לאינסה, תן לה למלא אותה ולקחת אותה לדיקנט. אני מקווה שהיא לא עזבה והיא עדיין במקום.”
הפרופסור ניגש למשרד ופרץ במהירות בלי לדפוק. כשנכנס, הוא ראה משהו שברור שהוא אפילו לא יכול היה לדמיין: על שולחן העבודה, עם רגליים פרושות, היו נערות ליווי פרועות, ובאותו הזמן היא הושחתה בקצב על ידי סטודנט צעיר.
מה קורה כאן?! איבדת בושה?!! הפרופסור כעס, מחא כפיים במכונה. מה זה, לעזאזל?!
מכיוון שהמורה הקשיש הגיע לכאן ברגע השיא, זוג מאהבים, שברור שלא ציפו להתפתחות כזו, ניסו להתנתק.
הסטודנט הוציא מיד את הפיר הפועם שלו מהכוס הבוגר של אינסה אדוארדובנה, ושפך זרע על הערווה השעירה של המורה. היא ניסתה לכסות את עצמה, וירדה בחדות מהשולחן, ושיפרה את החצאית. עם זאת, הזין החזק של הצעיר המשיך לפלוט סילונים עבים של זרע צעיר ישירות על בגדי פילגשו.

זה לא מה שאתה חושב! – עמיתו של הפרופסור החל להתנצל בביישנות.

זה בדיוק מה שחשבתי! – בחומרה ועם תוכחה בקולו אמר הפרופסור הקשיש. – את לא מתביישת, אינסה אדוארדובנה! אישה נשואה בוגרת! מורה ברמה הגבוהה ביותר! והכי חשוב עם מי?! עם סטודנט! עכשיו הכל ברור לי! הכל נפל למקומו! לכן אתה כל כך” מושך ” את התלמיד הזה ומנסה להצדיק אותו בכל דרך אפשרית! “פוטנציאל גדול”! זה נראה.…
אלברט נאומוביץ’, בבקשה! אני יכול להסביר הכל! – אינסה צעקה בתחינה, מנסה ללא הצלחה לנער את טיפות הזרע הסמיכות מהחצאית ורק מריחה אותן עוד יותר על הבד הכהה. – בואו נשמור את זה בסוד! תן לזה להיות הסוד שלנו! אני אעשה הכל! תבינו גם אותי לא נכון, אני אישה!

כן, אלברט נאומוביץ’, בבקשה! החבר שלה תמך בכך שהוא תחב זין בגודל הגון שלא נפל בחזרה למכנסיים.
הפרופסור השתתק, שקוע במחשבות. האוהבים ניצלו את זה והתחילו לטרטור, ושכנעו אותו בשלהם. אינסה סיפרה כי היא כבר זמן רב לא מקבלת חיבה גברית מבעלה החוקי, והיא אישה, למרות שהיא בוגרת, אך עדיין בולטת ופעילה מאוד. יגור הוא בחור בכל מקום. הוא אמר: “הוא מזיין את כולם וכל אחד!”.
בשלב מסוים אלברט נאומוביץ ‘ ריחם על שניהם. יתר על כן, הוא נזכר כי הוא עצמו לא לענג את אשתו האהובה במשך זמן רב, אבל היא גם רוצה, וגם במיץ עצמו. אחרי הכל, היא רק בת 45.
גבר מבוגר הושיט יד. – לא ציפיתי לזה… אינסה היא טהורה, טהורה, תמימה. זה המשמעות של שמך! למעשה … …
מחשבה גאונית הבזיקה בראשו, שפתרה הכל ברגע.
אני אדבר איתך, יקירתי. הוא המשיך בנימה מוסרית, מתקן את המשקפיים. – ואתה, בחור צעיר, בא איתי! אני אספר לכם הכל בדרך! גורלך העתידי תלוי בכך! ולא רק שלך, ככל הנראה…
יגור הנהן בראשו והלך בעקבות הפרופסור ועזב את המשרד. בדרך הביתה, הפרופסור סיפר לי מה הוא רוצה מהילד. הוא רק הקשיב והסכים עם הכל.
פעמון הדלת נשמע חזק. אישה בשמלת מסיבה הלכה לפתוח את דלת הכניסה.

מותק, למה לקח כל כך הרבה זמן?! – במקום ברכה, שאלה ילדת יום ההולדת את בעלה.

זה קרה … מזל טוב, אהובתי! – מסר זר פרחים מפואר, אמר הפרופסור. זו המתנה שלך!
הוא הצביע בידו על הצעיר שהוא עמד לידו עם קופסה בידיו, קשורה בסרט אדום בצורת קשת.
“יגור,” הבחור הציג את עצמו בבסוביטו, והגיש קופסה עם מתנה. – גם מזל טוב בכנות!

מעט מכוסה בסומק, אמרה האישה וצחקקה בשקט. נעים מאוד, יגור. ושמי רייסה מקסימובנה!
ברור שהיא לא ציפתה לאורח חדש ושמחה מאוד על כך. יתר על כן, מתנה מידיו של גבר צעיר ויפה. אשתו של הפרופסור הניחה אז את הקופסה על שידת הלילה והניחה פרחים מעל.
ולנשק את ילדת יום ההולדת? פתאום היא פנתה למי שבא.
-כן, כמובן, ליווי טרנסווסטיטים! – אמר הפרופסור בשמחה, וחיבק את אהובתו בחוזקה, נישק.
ואז הגברת ניגשה אל הבחור והפנתה את ראשה לעברו. הצעיר רכן מעט ונישק גם את האישה הבוגרת על לחיה הרכה. ממנה הגיע ניחוח נעים של בשמים יקרים, אשר מיד הרגיש יגור. הוא לא ציפה לראות את אשתו היפה של הפרופסור לפניו. בתת המודע שלו, לפני שפגש את רייסה מקסימובנה, הייתה פנטזיה אחרת לגמרי, אבל המציאות עלתה על כל הציפיות. הגברת הרזה, שברור שנראתה צעירה יותר משנותיה, הגישה את עצמה בצורה מרהיבה מאוד. הרגליים הארוכות, המותניים של הצרעה, הקול הנעים, כמו גם הפנים הפתוחות והידידותיות והמבט החם של רייסה מקסימובנה, משכו תשומת לב לעצמה. אישה זו גרמה ללבו של יגור לפעום, ונשימתו נעשתה עמוקה.
אלברט נאומוביץ ‘ ראה מיד ניצוץ שלא נראה לכולם, שהוא רץ בין אשתו לסטודנט צעיר, אבל הוא לא הגיש. בראשו, מצב העניינים הזה היה טוב מתמיד.
בוא נלך לשולחן. ילדת יום ההולדת הורתה, והזמינה אותם לאולם.
רייסה מקסימובנה הסתובבה ופנתה לחדר המרכזי בהליכה חלקה מהירך. יגור, שהלך מיד אחריה, רץ במבט מעריך על דמותה של אישה בשמלת ערב צמודה.
המבט הלא צנוע הזה, ואפילו הוולגרי, נתפס על ידי הפרופסור.
“אה, פעם כשהייתי צעיר, הייתי אותו זנב. אחרי הבנות … היו זמנים! – הוא קינא נפשית בבחור, והעביר את מבטו לאשתו. – ועכשיו, אפילו לא מספיק כוח על בן הזוג … איכשהו מביך … כן, עם הגיל, אתה צריך להתחשב! הפעם האחרונה שאשתי כמעט חטפה את הלב … וקוצר נשימה מטורף? כאילו רץ מרתון! לא … לאן זה הולך! אני לא נמשך למעשים כאלה הרבה זמן…”
לאחר שנכנס לאולם, יגור מיד ציין לעצמו שהוא הצעיר היחיד בחברת אורחים בגיל. כשהם יושבים ליד השולחן החגיגי, כולם התחילו לחגוג. האורחים בירכו אחד אחרי השני את ילדת יום ההולדת, מזגו כוסות מלאות בכל פעם וטוסטים בעליזות. אחרי כמה שעות של סעודה, מישהו מהנוכחים הדליק את הרדיו והמוזיקה הפופולרית נשמעה. המנגינה האיטית גרמה לרבים לזחול מהשולחן ולזוגות להיכנס לריקוד.

אז מי מהגברים יזמין את הגברת לריקוד? ראיסה מקסימובנה דיברה בקול פרובוקטיבי, והביטה בסטודנט צעיר.
יגור הסתכל מיד עם הפרופסור. הוא רק הנהן בראשו באישור, והודיע לו שהגיע הזמן לפעול.
“רייסה מקסימובנה, אני מזמינה אותך לריקוד,” סיכן הבחור, קם מהשולחן והושיט את כף ידו לאישה נשואה.
חיוך קל הופיע על פניה של רייסה מקסימובנה. היא עקבה בחינניות אחרי בן זוגה בריקוד, כמו ילדה צעירה, לוחצת את כל גופה קרוב אליו.
“הנה שפריץ! כמה מהר הוא משחרר את ידיו! זה כבר נוגע לסרטן שלי, שובל! אלברט נאומוביץ ‘ חשב, צופה מהצד במעשיו של הסטודנט הרשלני שלו.”